רש"י על ראש השנה כ״א

1 תרי ירחי חסירי קלא אית להו - דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר:

2 בסים תבשילא דבבלאי - אכלו לחם למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד עיברו את החדש והיו מתענים:

3 אסהיד - ונקבל עלינו ולא נאכל:

4 לא שמעתי מפי ב"ד מקודש - לא אעיד לכם דאמרי' לקמן בפרקין ע"ב על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא אבל על ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם:

5 דמטו שלוחי ניסן - שב"ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין לקמן ע"ב על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו:

6 ליעבדו תרי יומי - טבי ואע"פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו:

7 גזירה ניסן אטו תשרי - שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו:

8 רבי אייבו ור' חייא בר אבא - תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד כנגדם:

9 עבדו יומא חדא - בני המקום:

10 יתיב בתעניתא תרי יומי - עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן:

11 דם תהא אחריתו - הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות דם תהא אחריתו נוטריקון של דמהריא:

12 כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן - שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין ד' יג. נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל:

13 עברה לההיא שתא - כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין שם::

14 ולא תחוש לה - למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים נעביד דמסייע להו קרא דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין שם אליבא דאחרים דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את השנה:

15 שמור אביב של תקופה - דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה:

16 סיהרא דמשלים ליומא - שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה שאינו מחשיך עד שעת זריחה:

17 מתני' על שני חדשים מחללין את השבת - עדים שראו את החדש:

18 שבהם שלוחים - ב"ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום קביעותם הלכך חשיבי ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולחסרן ע"פ עדים אך שני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהן:

19 תקנת קרבן - של ר"ח שיקריב בזמנו:

20 גמ' ותו לא - נפקי שלוחים יוצאים אלא אהני דקתני שבהן שלוחים יוצאים לסוריא:

21 שלוחין יוצאין מבערב - כגון נראה בעליל ביום כ"ט או בליל שלשים דודאי יקדשוהו ב"ד מחר א"נ בחדש מעובר דפשיטא לן שביום ל"א יתקדש משלא נתקדש בזמנו שלוחין יוצאין מב"ד ואין ממתינין עד למחר שישמעו מקודש מפי בית דין כדאמרינן לקמן ראש השנה דף כד. ראש ב"ד אומר מקודש ויעידו לגולה:

22 על ניסן ועל תשרי - אין שלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש הלכך בשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו העדים היום יתעבר החדש והכל יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים יצאו משתחשך לומר שעיברו את אלול אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר כיצד אם יבאו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך י"ב יום שלימים שהרי למ"ש יצאו וילכו כל ימי החול של ב' שבועות הללו שלימים ואם לא באו העדים היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו נמצא שלא הלכו י"ב ימים שלימים וא"ת היאך הוא תולה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הרי השלוחים עצמן לא ניתן להם לחלל טעם החילול כדי שיתקדש החדש בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם במועדם ויקרא כג אפי' בשבת ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא לייפות וליישב את טעם החילול אף בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם תלוי בהם והם נעשים סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו בסנהדרין דף יא. אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואמריא דערקין כו':

23 אשר תקראו אותם במועדם - הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן מקרא קודש היינו קדוש ב"ד:

24 יכול כשם שמחללין - העדים כדי שיתקדשו בזמנן:

25 כך מחללין - השלוחים עד שיתקיימו המועדות בזמנן:

26 מתני' נראה בעליל אין מחללין - לפי שאין צורך:

27 ארבעים זוג - שני עדים זוג אחר זוג:

28 גמ' בעליל לארץ - גלוי לכל:

29 חמשים שערי בינה כו' - סיפיה דהאי קרא דרשי רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והם חמשים חסר אחת שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים:

30 דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים וגו' - במזמור מה אנוש כי תזכרנו: